ב"ליל הסדר" לא משקרים

הרהורים לחג הפסח

מאת:אהרן לוי

דרכו של "ליל הסדר" שנערך בחבורה, ילדים מתארחים אצל הוריהם וסבים וסבתות אצל בניהם או בנותיהם ולא חזון נפרץ הוא שיסבו סביב שולחן "סדר" אחד ארבעה ואף חמישה דורות.

היינו ילדים קטנים והגענו לשולחן ה"סדר" דרוכים ועירניים שמטלות רבות מוטלות עלינו בלילה זה, גם לשיר "מה נשתנה", גם לקרוא את ההגדה עם ה"גדולים" וזאת כמובן תוך מעקב צמוד אחר מסלולו הפתלתל של  האפיקומן המבטיח.

סביב שולחן ה"סדר" בביתנו הסבו שלושה דורות זה לצד זה, סבי וסבתי, הורי, דודי ודודתי, ילדיהם וכמובן אנחנו הילדים הקטנים. על שולחן הסדר יוצגו בכבוד "עדות" רבות. סורים והונגרים, צ'כים והונגרים, עירקים ומרוקאים ו... כן גם פולנים, מסתבר שעם קצת רצון טוב הדבר בהחלט אפשרי ומרתק.

על השולחן נחו להם באחוות אחים ומתוך כבוד הדדי מובהק ה"חריין" הפולני וה"זרוע" החלאבית, הגפילטה פיש ההונגרי,  וה"סופריטו" המצרי, ה"ציברה" של סבתא וה"חמוד" של הסבתא השניה וכל שנותר לחכות לאבא שינצח על תזמורת ה"סדר" בקול רם וצלול וביד רמה.  

אבא שיחי' נוטל בידו את הכוס במנוחת הנפש שאין לה אח ורע ומוזגים לו כוס ראשונה, הוא מסביר את הלכות הלילה במתינות ופותח בניגון "קדש ורחץ" באיטיות כאילו אין מחר. האיטיות בה נהג היתה הורסת אותנו כל שנה מחדש, על שום מה? על שום העבר והעתיד. העבר – שמשעות הבוקר המוקדמות לא בא אוכל לפינו. והעתיד – הלא הם המטעמים המונחים לפנינו כמובא לעיל.  

ילד הייתי אז ולמרות זאת נפלאת היתה מתינותו בעיני. מתבונן אני בו ושואל מהיכן שואב אבא את השליטה העצמית הכבירה הזאת, אלא שאבא אצל גדולים הסתופף ומהם למד רז זה.

ליל ה"סדר" הוא גם לילה של מנהגים ולכל עדה מנהג משלה וכאשר הם עולים יחדיו על  שולחן אחד הופך הוא באחת לשולחן מלכים חגיגי "כינוממנקה". מנהג יש בעדתנו ועליו מבקש אני לספר לכם. עבורנו הילדים היה למנהג זה משמעות רבה שכן אנו זכינו בסיבתו לתשומת לב מרובה.

כשאנו מגיעים אצל "יחץ" נוטל אבא מן הקערה שלפניו את המצה האמצעית ובוצע אותה. את החלק הקטן הוא מותיר לפניו ואילו את הגדול מכניס לתוך שק עשוי בד לבן בוהק.

ואגלה לכם סוד. זה החלק ה"גדול" המוכנס אל השק הוא הוא האפיקומן המדובר, אלא שלפני שהוא מחביאו הוא מניחו על כתפו השמאלית, אוחזו בידו הימנית וכך הוא אומר:"משארותם צרורות בשמלותם על שכמם ובני ישראל עשו כדבר משה". משסיים שואלים אותו המסובים במקהלה:"מאין אתה בא?" ואבא עונה כנגדם:"ממצרים" וכששואלים הם:"להיכן אתה הולך?", אבא משיב להם:"בעזרת השם לבנין ירושלים".

שאלות ותשובות אלו היו מאז ומתמיד מעוררים את דמיוני הילדותי. בעיני רוחי רואה הייתי  יהודים מפראג וממגנצא, מחבש ומסיביר, יושבים בבתיהם הדלים ולאור נרות משיבים לשואליהם... ממצרים... ממצרים... ממצרים... בעזרת השם לבנין ירושלים... ירושלים... ירושלים... מבטיחים כל שנה מחדש... בעזרת השם לבנין ירושלים... לא מתייאשים לא נשברים מבטיחים ומבטיחים ושוב מבטיחים כאחוזי דיבוק ממש.

השק והאוצר שבתוכו מועברים בין המסובים וכל אחד בתורו מניח את השק על כתפיו ואומר את פסוקו, הם שואלים והוא משיב אלא שכשהגיעו אצל אחי הגדול התרחשה תקלה.

הוא עמד על כסא הניח את השק על כתפו ואמר את הפסוק בעל פה כבקי ורגיל ומשהגיע שלב השאלות שאלו אותו כולם:"מאין אתה בא?" ואחי  הפתיע בתשובתו את כולם: "מבית כנסת", ענה. רוב המסובים צחקו למשמע התשובה המחוכמת אך כשהבטתי בפניו של סבא נראה היה לי שמשום מה לא אהב כל כך את התשובה ואכמ"ל.

אבא כהרגלו לא התבלבל ואמר:"נכון בני, אתה צודק, אתה אכן בא מבית כנסת ולא ממצרים אבל אתה צריך להגיד שבאת ממצרים". – "כן אני יודע", ענה אחי "אבל אני לא בא ממצרים, אף פעם לא הייתי שם, אני לא משקר" ואז... עצר אבא את מהלך ה"סדר" ועשה סדר.

"אתה צודק בני" ענה אבא בנחת אינסופית. אתה לא היית במצרים וגם אני לא. אבל אתה רואה את סבא שיושב פה לידי? כשהוא היה ילד ושאלו אותו בליל הסדר "מהיכן אתה בא" הוא גם ענה: "מבית כנסת" גם הוא לא הסכים לשקר אלא שאבא שלו אמר לו: אתה צודק בני, אתה לא היית במצרים וגם אני לא, אבל אתה רואה את סבא שיושב פה לידי? כשהוא היה ילד ושאלו אותו בליל הסדר מהיכן אתה בא הוא ענה: "מבית כנסת". גם הוא לא הסכים לשקר אלא שאבא שלו אמר לו: אתה צודק בני.... וכך בכל דור ודור עד יציאת מצרים.

אתה מבין חמוד? כל שנה אנחנו יושבים ואומרים זאת בשמו של היהודי הראשון שיצא ממצרים וכדי שתוכל גם אתה לומר לילד שלך כשיאמר לך שהוא בא מ"בית כנסת" ולא ממצרים שאבא שלך בא משם אתה צריך לומר עכשיו שבאת ממצרים".

הייתי ילד באותו "ליל סדר" ולא כל כך הבנתי מדוע אבא חזר כמה פעמים על אותו משפט אבל היום? היום אני יודע שמשפטים אלו מהווים את תמציתו של "ליל הסדר".  כך מקיימים בימינו את מצוות "והגדת לבנך" בשלמות.

פתאום אני  מבין שה"סיפור" הזה מועבר דור אחר דור ברציפות מאב לבן ומסב לנכד ללא נתק ולו של דור אחד בשלשלת המסירה. אמרו נא לי חברים... היש לכך אח ורע בתולדות העמים? הייתכן "להנחית" סיפור כזה לדור המקבלים?. אם על "ממצרים" אחי לא הסכים "לשקר" והחזיק ב"בית הכנסת" בכל כוחו, על התורה כולה, מצוותיה וסיפוריה, היו ילדי יוצאי מצרים עוברים בשתיקה?.

מצרים "שלנו"

בחודש ניסן תש"ד הועברו יהודי קהילת רוטרדם ממחנה "וסטרבורק" אל מחנה "ברגן בלזן" הארור, יחד עימם הועבר גם הגאון הרב אהרן יששכר דודיס הי"ד.  עם בואם למחנה הופרדו בני המשפחות באכזריות אלו מאלו והגברים והנשים שוכנו ב"בלוקים" נפרדים. הפחד והרעב הכו בהם ללא רחמים והעצב הנורא היה מנת חלקם בליל הסדר בשנה זו.

את ה"סדר" ערך הרב דודיס זצ"ל על הדרגש במרכז הבלוק וסביבו התיישבו יהודים שחפצו לשמר את מעט השפיות שנותרה בהם. מצות לא היו להם ואף לא יין, לא חרוסת ולא כרפס, גם הגדה לא הייתה אלא שהרב זצ"ל ידעה על פה ואמרה מזיכרונו.

כאשר הגיע הרב לברכה הנאמרת על המצה "... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה" בכה הרב ובכו עימו המסובים.  נטל הרב בידו את מנת הלחם היומית והורה אף למסובים לנהוג כמותו וכך נולדה תפילה מרטיטה זו.

וכה אמר הרב:

"לפני אכילת חמץ יאמר בכוונת הלב: אבינו שבשמים הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ, אך על זאת דאבה ליבנו שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך "וחי בהם ולא שימות בהם" וליזהר באזהרתך "השמר לך ושמור נפשך מאוד". על כן תפילתנו לך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם. אמן.".

התעקשותו של הרב דודיס זצ"ל לקיים את "סדר" פסח על הלחם על אף הסמליות שבה עומק רב יש בה. התעקשות זו מלמדת כי בכל דור ודור ישבו ילדים לצד אבותיהם וסבותיהם וענו לשאלה "מאין אתה בא?" הם ענו ממצרים ואבותיהם ממצרים וכך עד לדור יוצאי מצרים ממש. התעקשותו של הרב דוידס זצ"ל מוכיחה כי גם בימי זעם לא נותקה השלשלת והעדות לא נתעמעמה ולו במשהו, לא נגסו בה שיני הזמן ואמינותה תקפה היום כאז ממש.

אמנם חמץ אכלו אנשי קהילת רוטרדם ובראשם הרב דודיס אלא שחמץ זה מקובל ומרוצה לפני אבינו שבשמיים שמצה ממש. אמנם חמץ אכלו אך בזכותו יכולים אנו להמשיך ולשאול מידי שנה בשנה "מאין אתה בא?" ולענות "ממצרים" ולאן אנו הולכים? "בעזרת השם לבנין ירושלים".

חג שמח.